"יום המכירה" במכירה באמצעות הליכי הוצאה לפועל
מאת: אייל צדקיהו, עו"ד (חשבונאות)
כידוע, מכירת נכס מקרקעין בהליכי הוצאה לפועל, להבדיל מעסקת מכר רגילה, כפופה לאישורו של רשם ההוצאה לפועל. סעיף 19 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי "יום המכירה" במכירה באמצעות הליכי הוצאה לפועל הוא "היום שבו הושלמה המכירה" על ידי הרשות המוסמכת לכך.
לאחרונה, בפסק דין שניתן על ידי כבוד בית המשפט העליון {ע"א 9559/11, מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים}, נדונה השאלה מהו היום שבו "הושלמה המכירה" – האם זה יום אישור עסקת המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל או שמא יום מתן צו המכר על ידו? לשאלה זו קיימת לעיתים נפקות רבה, על רקע שינויי חקיקה בנוגע למיסי המקרקעין החלים על העסקה ו/או כאשר תמורת העסקה מושפעת משינויים בשערי מט"ח.
ב"פרשת שעלים", כבוד ראש ההוצאה לפועל אישר את עסקת המכר בתאריך 31.7.2007, יום אחד לפני כניסתו לתוקף של תיקון לחוק מיסוי מקרקעין, מיום 1.8.2008, במסגרתו בוטל מס המכירה שהוטל עד אז לפי החוק. מאידך, צו המכר לפי סעיף 34 לחוק המכר, המורה על העברת רישום זכויות המוכר במקרקעין על שם הקונה, נחתם על ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל רק בתאריך 6.3.2008, לאחר שהקונה דיווח על תשלום מלוא התמורה.
מנהל מיסוי מקרקעין קבע כי יום המכירה הוא יום אישור עסקת המכר, קרי – בתאריך 31.7.2007, ובהתאם חייב את המוכרים במס מכירה בגין מכירת המקרקעין. במסגרת הדיון בפני כבוד ועדת הערר, נדחתה עמדתו זו של מנהל מיסוי מקרקעין ונקבע כי "יום המכירה" במכירה באמצעות הליכי הוצאה לפועל הוא יום מתן צו המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל (6.3.2008) ולא יום אישור העסקה (31.7.2007), כפי שקבע מנהל מיסוי מקרקעין. המשמעות של קביעה זו היתה ביטול החיוב במס מכירה שהוטל על המוכרים.
הדיון בסוגיה זו התגלגל לפתחו של כבוד בית המשפט העליון, ולאחר דיון מעמיק בסוגיה, הוחלט ברוב דעות (כבוד השופטים זילברטל ו- דנציגר כנגד דעתו של כבוד השופט עמית), להפוך את החלטת כבוד ועדת הערר ולקבוע כי "יום המכירה" הוא יום אישור הסכם המכר על ידי רשם הוצאה לפועל, ובמקרה של אישור עקרוני מבעוד מועד -יום כריתת הסכם המכר. הנימוק העיקרי לקביעה זו הוא שבמועד זה (יום אישור עסקת המכר) חלה תמורה במערך הזכויות של הצדדים לעסקה, לכל אחד מהם כבר נוצרה הנאה כלכלית כתוצאה מהעסקה והוקנה להם כוח תביעה קונקרטי – זאת אף שטרם חל שינוי במצב הזכויות הקנייניות.
האם קבלת כספי פוליסת ביטוח חיים יכולה להוות רווח הון?
מאת: אריאל דיאמנט, עו"ד
ביום 9.10.13 ניתן פסק דינו של כבוד בית המשפט המחוזי בת"א ב- ע"מ 1326-08 מדרך עוז בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 4. בפסק דין זה נדונה השאלה האם כספי ביטוח חיים שנתקבלו אצל הבנק (שכן הוא היה המוטב בפוליסה) פטורים ממס או שמא הם מהווים רווח הון או לחילופין, הכנסה פירותית?
המקרה שהיה כך היה – המערערת, היתה חברת בית (במובן סעיף 64 לפקודה) ודיווחה על הכנסות מדמי שכירות בתיק של בעלת המניות. בשנת 1998 רכשה המערערת חלק ממבנה ברחוב הרצל בתל אביב, כאשר לצורך רכישת המבנה נטלה המערערת משכנתא. בנה של בעלת המניות היה ערב למשכנתא, ולפי דרישת הבנק נערכה לו פוליסת ביטוח חיים, בה הבנק היה המוטב והמערערת שילמה את הפרמיה בגין הפוליסה. בשנת 2002 הבן נפטר. חברת הביטוח העבירה לבנק (המוטב) את כספי הביטוח, בסך של 1,250,000 ₪.
המשיב (פקיד השומה) טען, בטענתו העיקרית, כי המדובר ברווח הון. לחילופין, טען המשיב כי כספי הביטוח מהווים הכנסה חייבת במס לפי סעיפים 2(7) או 2(10) לפקודה. המערערת טענה, מנגד, כי כספי הביטוח אינם הכנסה לפי סעיף 2(7) לפקודה, משום לא היתה "השתכרות או רווח שמקורם בכל נכס.." ואין במקרה זה "מקור" לכסף, הואיל ולא מתקיימים מאפיינים של הכנסה פירותית והאמור בתשלום חד פעמי. כן ציינה המערערת כי אין האמור ברווח הון, שכן לא מכרה כל נכס, לא עשתה עסקה הונית, ולא היה כל אירוע של מכירה לפי סעיף 88 לפקודה.
בית המשפט המחוזי קבע כי למרות שהמערערת לא היתה המבוטחת ולא המוטבת ולמרות שכספי הביטוח לא הגיעו למערערת עצמה (אלא ישירות לבנק), אין בכך כדי לשלול את הגדרת המכירה לעניין מימוש נכס. נקבע, כי בחינת התכלית הכלכלית של פוליסת ביטוח החיים שנערכה, מובילה למסקנה כי האמור בנכס ש"נמכר". לתכלית זו שני פנים: האחד, להבטיח את תשלום ההלוואה לבנק מצד הבנק והשני, להבטיח את התשלום מצד המערערת. המערערת שילמה את הפרמיה של הפוליסה כשהיא יודעת ומודעת לתכלית זו. כן נקבע כי אין משמעות לכך שהמערערת לא יזמה את מכירת הנכס, שכן גם פעולה בלתי רצונית (כמו למשל הפקעה במקרקעין) תחשב כמכירה היוצרת רווח הון.
המסקנה אליה הגיע כבוד בית המשפט המחוזי, היא כי כספי הביטוח מהווים רווח הון אצל המערערת החייבים במס על רווחי הון (ההפרש בין סכום ההלוואה שנפרעה לבנק ובין כספי הפרמיה ששולמו על ידי המערערת).
מענין לציין שכבוד בית המשפט קבע עוד, שנוסח הוראת הפטור הקבוע בסעיף 9(19) לפקודה, הפוטר מתשלום מס והקובע כי: "סכום המתקבל על פי פוליסה לביטוח חיים, למעט – (1) סכום שקיבל אדם בשל ביטוח חייו של אחר למעט קרובו כמשמעותו בסעיף 88 שהפרמיה לביטוחו לא הותרה למבטח כהוצאה…", מלמד כי במקרים בהם סעיף זה לא חל (שכן בעניננו המערערת אינה קרוב לנפטר), אין מניעה למסות כספי ביטוח חיים כרווח הון.
