הטלת כופר כסף בעבירות מס – רפורמה
מאת: אורי דרוקר, עו"ד
לאחרונה עולים מספר הרהורים לגבי רפורמות בתהליך בקשות להמרת חשדות בהליכי מיסים בכופר כסף.
במסגרת המחשבות הנ"ל, התגבש בלשכת עוה"ד צוות השוקד על גיבוש רעיונות/המלצות בעניין, שהח"מ הינו חלק ממנו.
במסגרת ההצעות נבחנו מספר נושאים מהותיים בבקשות הכופר והאפשרויות לייעל הליכים כאלה, לגביהם מצאנו לנכון לשתפכם.
הטלת סכום הכופר:
יש לשקול במקרים מסוימים שלא לחשב את סכום הכופר כאחוז מההכנסה ה"מועלמת" ולקבוע סכום שיחושב מהמס שהועלם או בכל צורה אחרת, וזאת בהתייחס למקרים המדברים על הכנסות שיש להם שיעורי מס מיוחדים, כגון: רווחי הון, דיבידנד, הכנסות מריבית ודמי שכירות, או במקרים שלנישום נגרם הפסד אך הדיווח אינו תקין ולכן מוטל כופר.
התנהלות תהליך הכופר:
-
כאשר מוגשת בקשת כופר על פי הנוהל דהיום, מייצגי הנישום אינם יכולים להופיע בפני הוועדה. יתרה מזה כאשר מתקבל סירוב לבקשה המייצגים אינם יכולים לקבל נימוקים לסירוב ו/או להופיע בפני הוועדה.
-
גם במקרים בהם מתקבלת תשובה חיובית לבקשת הכופר, אך הנישום מעוניין להקטין את סכום הכופר, אין תהליך מסודר לעניין זה.
-
לאור האמור בשני הסעיפים לעיל, מוצע שהודעת הסירוב תהיה מנומקת ושלמייצגים תהיה אפשרות להופיע בפני הוועדה במקרה של סירוב קרי, ליצור מנגנון של ערעור/עיון חוזר בבקשת הכופר.
-
בנוסף לכך, רצוי לקבוע מנגנון דומה שהמייצגים יוכלו לערער ו/או לבקש עיון חוזר, לרבות להופיע בפני הוועדה, במקרים של בקשות להקטנת סכום הכופר.
-
לאור האמור בארבעת הסעיפים דלעיל, מוצע לקבוע מועדים לגבי הגשת ערעור/עיון חוזר לגבי תשובה שלילית לכופר או לגבי הקטנת סכום הכופר, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת תשובה לבקשת הכופר.
-
בנוסף על פי הפרקטיקה כיום, כאשר מוגשת בקשה להקטנת כופר, הרשות החוקרת לא מתייחסת לבקשה לגופה, לפני שהנישום משלם סכום מסוים על חשבון סכום הכופר שהוטל עליו. בכדי להימנע ממצב זה, מוצע לקבוע כי כשהוגשה בקשה להקטנת כופר, כל עוד אין החלטה בבקשה, אין לחייב את הנישום בתשלום.
הקריטריון של הסכום לגביו ניתן להגיש בקשת כופר:
יש לשקול להגדיל את סכום המחזור שלגביו ניתן להגיש בקשת כופר לסכום העולה על מיליון ₪, שכן לסכום זה אין כל בסיס. לחילופין יש לקבוע סכום של מס (מס הכנסה, מס שבח או מע"מ) שהועלם, ללא קשר למחזור וגם במקרה זה יש לשקול לקבוע סכום העולה על מיליון ₪.
סיום הטיפול ביחידה החוקרת:
יש לבחון אפשרות לפיה במקרים בהם הרשות החוקרת סיימה את עבודתה, ועוד לפני שהרשות החוקרת העבירה את דו"ח סיכום החקירה לפרקליטות, תעשה פנייה על ידי הרשות החוקרת למייצגים, במקרים בהם היא סבורה שהתיק מתאים להגשת בקשת הכופר, על מנת לבחון עמם אפשרות להגשת בקשת כופר.
הערכות לפעילות ישראלית בהודו
מאת: ד"ר יהושע שרמן (לשעבר מנהל המחלקה למיסוי בינלאומי בנציבות מס הכנסה)
הגדלת היקף הפעילות הישראלית בהודו
בשנים האחרונות גדל היקף הפעילות הישראלית בהודו, הן בקרב יצרנים והן בקרב נותני שירותים. בבירור, שווקי הודו מהווים יעדים פוריים למוצרי התעשייה הישראלית ולשירותי ייעוץ של מומחים בענפים רבים ובניהם, תחומי החקלאות, ההייטק והתקשורת. בהקשר זה ראוי להזכיר כי ממדי השווקים הפוטנציאלים בהודו כה עצומים עד משיכת השקעות במיליארדי דולרים בשנים האחרונות (כגון בענף התקשורת, לדוגמה חברות Vodafone ו-AT&T ובענף ה-pharmaceutical, כגון Sanofi Aventis).
כניסה לפעילות בהודו: פעילות ישירה מישראל או באמצעות מבנה החזקות?
ברור הוא כי בבואם של משקיעים/נותני שירותים תושבי ישראל לכתוב את תכניותיהם העסקיות, עליהם לשקול את השלכות המיסוי "הכלל עולמי" הנובעות מפעילותם. כלל ידוע כי "תאונת מס" עלולה לרוקן את כדאיותה של עסקה. דבר זה נכון במישור עסקים בתוך מדינה ואף ביתר שאת בהקשר של פעילות בינלאומית. על כן, חיוני שתיבחן צורת ההערכות העסקית/מיסוית בעסקאות בינלאומיות עוד בטרם הכניסה להן. לנוכח חשיבות זו, נדרש היזם/נותן שירותים תושב ישראל לשקול כיצד להיערך לקראת כניסתו לשווקים בהודו. בראש ובראשונה עליו לבחון באם לבצע את פעילותו ישירות כתושב ישראל (בין אם כיחיד ובין אם באמצעות חברה תושבת ישראל) או שמא, לפעול באמצעות חברות תושבות במדינה שהינה צד לאמנות מס הן עם הודו והן עם ישראל. בשלב תכנון מוקדם, קריטי שאנשי העסקים תושבי ישראל ייקחו בחשבון שני פאקטורים בסיסיים: מדיניותן של התנגדות "אגרסיבית" שמאפיינת את רשויות המס בהודו בנוגע לפעילויות הנושאות, לגישתן,"סממנים של ניצול אמנות המס של הודו".
-
היתרונות בפעילות ישירה מישראל להודו לנוכח האפשרויות לשלב את הוראות עידוד השקעות בדין הפנימי של הודו עם הוראות "חסך מס" באמנה למניעת מיסי כפל בין ישראל להודו.
באשר לנקודה ראשונה לעיל, ראוי להדגיש כי בהודו היום, רשויות המס מוכרות בשל נכונותן לקרוא תיגר על תכנוני מס המשתמשים באמנות מס של הודו. בנוסף לכך, עמדה זו זכתה לאחרונה בתמיכה תחיקתית בהוראות GAAR אשר מאפשרות treaty override, הוראות אשר יכנסו לתוקף כבר לגבי שומות לשנת המס 2015.
באשר לנקודה השנייה לעיל, יצוין כי תושבי ישראל הפועלים בהודו עשויים ליהנות מהקלות מס ניכרות הן בהודו והן בישראל כפועל יוצא מהוראות tax sparing הקבועות באמנת המס בין ישראל להודו.
שווי השימוש לרכב
מאת: מיקי מיכאלוביץ, עו"ד ורו"ח (לשעבר פקיד השומה גוש דן, חדרה ועכו)
זה שנים רבות השתרשה בישראל תופעה לפיה חברות מעמידות רכב אישי, בין אם הוא כלול בצי רכב בבעלות החברה ובין בדרך של ליסינג, לעובדיה. שיטת המס בה היו הוצאות הרכב מוכרות לצרכי מס ובו בעת ההטבה שנזקפה לעובד בגין שימושו האישי ברכב הצמוד לו לא הייתה ראלית, לפי שוויה האמיתי, הפכה למעשה את העמדת הרכב הצמוד לשיטת תגמול עובדים זולה, קרי מתן משכורת בדרך של טובת הנאה במיסוי מופחת.
בשנת 2010 חלה רפורמה בתקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן – התקנות), לפיו יזקף לעובד שווי שימוש ריאלי, שיעור שווי שימוש שנקבע בתקנות המוכפל במחיר המתואם לצרכן של הרכב המבוסס על מחיר שוק, כהטבת שכר והמס כמובן הינו מס שולי. הרעיון בבסיס רפורמה זו היא להפוך את מס ההכנסה על שכר לגורם ניטראלי בשאלה האם להעמיד לרשות העובד רכב חברה צמוד או לתת במקומו לעובד שכר בכסף. בפועל, כמאמר המשל, שפכו מתקיני התקנות את המים עם התינוק, וזאת משום שהשווי הריאלי שנקבע בתקנות לא "נטרל" את הנסיעות ברכב הצמוד לנסיעות לצרכי עבודה ולנסיעות פרטיות, ובכך נמצא העובד משלם מס הכנסה על הכנסה שלא קיבל !!!!! כתמונת ראי יודגש כי בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשכ"א- 1995 נקבעה שיטה טכנית כיצד יש להכיר בהוצאות אחזקת רכב. מודגש כי הוצאות אחזקת רכב שהוצמד לעובד מוכרות במלואן.
במאי 2011 פסק ביהמ"ש המחוזי בירושלים, עירית מעלה אדומים נ. פ"ש י-ם 2, כי החזקות הקבועות בתקנות הרכב ניתנות לסתירה ויתקיימו רק במצב דברים בו אין אפשרות ברורה להבחין בין הוצאות לייצור ההכנסה ובין לאו. הטוען לסתירה עליו הראיה. רוצה לומר עדיף מס אמת על ודאות משפטית.
לטענת רשויות המס השיטה הקבועה בתקנות איננה עומדת כברירת מחדל, קרי קיימת חובה בדין לקבוע שווי ולהכיר הוצאות אחזקת רכב בדיוק כפי הקבוע בתקנות, גם אם בפועל מדובר ביחוס שאיננו נכון כלכלית והמביא לגביית מס עודף. טענה זו נשענת על שני אדנים: האחד, הוראת חוק הינה "ממוצע" של אינטרסים ונועדה לפשט הליכים ולטעת וודאות משפטית, והשניה, היא הקביעה בפס"ד בעניין פוליטי – ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' אלברט אברהם פוליטי, שקבע כי שיטה בחוק חוק היא ואין להחליפה בשיטה אחרת.
בשנת 2012 החלה חברת הוצאה מוכרת בע"מ בשיווק מכשיר אשר מהווה יומן אלקטרוני "כרוך" והמחשב בדיוק את כמות הק"מ שעושה רכב פלוני לפי סיווג עבודה או פרטי. הפעלה נכונה של המערכת ע"י מי שנוהג ברכב, ובזה נקודת חולשתה, מביאה למדידה מדויקת של השימוש ברכב ולהפרדה ברורה של ההוצאות שיצאו על אחזקת הרכב ועל השווי הכלכלי האמיתי של טובת ההנאה של העובד הנוהג ברכב ולכן לגביית מס אמת.
השאלה אם כן היא, האם יש להעדיף את השיטה בתקנות למרות שישנה אפשרות מדויקת להגיע למס אמת ? לטענת כותב חיבור זה, לאור גישת בית המשפט העליון בעניין עירית נהריה – ע"מ 06-872, עיריית נהריה נ' פקיד שומה עכו, מעלה אדומים – עמ"ה 131-08, עיריית מעלה אדומים נ' פקיד שומה ירושלים 2 וחזן – ע"א 9412/03 + ע"א 10398/03, עמי חזן ואח' נ' פקיד שומה נתניה, יש להעדיף את הרישום המדויק המביא לגבית מס אמת תוך מתן גילוי נאות בדוח ההתאמה.
